שומר במסגד אל אקצה זכאי לזכויות לפי צו ההרחבה, אע"פ שהווקף אינו חברת שמירה

בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעים ומסיומה.

רקע כללי

1.       1.       הנתבע 1 הינו המעביד של התובע. הנתבע 2 הינו מנהל בנתבע 1.

2.       2.       למען הבהירות יצוין כי במקביל לתביעה זו הוגשו תביעות על ידי עובדים נוספים שעבדו בנסיבות דומות לאלה של התובע אצל אותו מעביד בתיקים עב 3005/07, עב 3006/07. התיקים לא אוחדו אך העדויות נשמעו יחד בשל השאלות העובדתיות והמשפטיות הדומות, כאשר הפרוטוקול הינו למעשה אותו פרוטוקול.

3.       3.       התובע הועסק אצל הנתבע כשומר במסגד אל אקצא החל מיום 25.12.1997 ועד ליום 26.3.2007.

4.       4.       התובע תבע הפרש שכר מינימום וכן גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה ודמי הודעה מוקדמת וכן דמי הבראה, דמי נסיעות, הפרשות לקרן פנסיה ותגמולים, תוספת משפחה ותוספת ותק.

טענות הצדדים

5.       5.       אין חולק, כי בין התובע לבין הנתבע 1 התקיימו יחסי עובד ומעביד. כמו כן אין מחלוקת ביחס לפיטורי התובע ולעצם זכאותו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ודמי הבראה, אך הצדדים חלוקים באשר לגובה הסכום.

6.       6.       הצדדים חלוקים ביניהם במספר סוגיות שעיקרן כדלהלן:

                 א.                          א.         קיומה של עילת תביעה כנגד נתבע 2, מנהל בנתבע 1.

                 ב.                          ב.         חלות צו ההרחבה בענף השמירה על התובע והזכויות שמכוחו.

                  ג.                            ג.          היקף שעות עבודתו של התובע וזכותו לקבלת שעות נוספות.

                 ד.                          ד.         חלקיות משרתו של התובע והשכר ששולם לו.

                 ה.                          ה.         נסיבות סיום העסקתו של התובע - התפטרות או פיטורים.

7.       7.       נציין כי טענות הנתבע ביחס לאי תחולת הדין הישראלי על התביעה נזנחו בסיכומים ועל כן לא נדון בהן, מה גם שלאחר הגשת התובענה אמר בג"ץ את דברו בסוגיה בבג"צ 5666/03 קו לעובד נ' בית הדין הארצי (טרם פורסם, מיום 10.10.07) בענין גבעת זאב.

להלן נדון בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

דיון והכרעה

העדר עילת תביעה כנגד נתבע 2

8.       8.       אין חולק שנתבע 2 הינו עובד של נתבע 1 כמנהל, כאמור בכתב התביעה וכפי שהעיד התובע (פרוטוקול מיום 25.1.09 עמ' 8 ש' 19-20) ולא הבעלים של הווקף, שהינו הקדש. אין די בטענת התובע כי הנתבע 2 חתם על מכתב פיטוריו והיה בעל מרות ופיקוח עליו בכדי להקים עילת תביעה כנגד נתבע 2. משהתובע לא פירט מדוע יש לשיטתו אחריות אישית של נתבע 2, שהינו אך עובד של נתבע 1, דין התביעה להדחות ביחס לנתבע 2. משכך, להלן נתייחס לנתבע 1 כאל "הנתבע".